כשהילדים שלנו היו קטנים מאוד, לא ממש הפריעו לנו הנימוסים שלהם. כתינוקות, הגיהוקים הקולניים שלהם היו מעוררים צחוק, וכשלמדו לדבר, התייחסנו לעלבונות שפלטו בטעות ולהתנהגות שהייתה גסה לכאורה, בצורה די מלבבת וחמודה. אך כשילדים מגיעים לגיל הגן/ המעון ומתחילים לשחק עם אחרים ולהזמין את כולם ליום ההולדת, נימוסים הופכים יותר ויותר חשובים.

ילדים שאינם לומדים לכבד אחרים, או שאין להם נימוסים טובים ואינם יודעים איך צריך להתנהג עם אחרים, מסתכנים בהתנכרות מצד חבריהם, בהרחקת מורים וחברים לכיתה במהלך שנות הלימוד בבית הספר ובקשיים במצבים חברתיים כמבוגרים.

למרבה הצער, לא קל ללמד ילדים נימוסים. אם ילדים בגיל הגן היו יכולים לצייר ציור של העולם, הם היו מציירים את עצמם בדיוק המרכז. הם לא ממש מתעניינים בצרכים של אף אחד אחר.

החדשות הטובות הן שוודאי כבר התחלתם ללמד את הילד שלכם נימוסים. כשהפעוט שלכם רצה עוד שעועית ירוקה (נו טוב, אורז), ביקשתם ממנו לומר "בבקשה". וכשהילד בגיל הגן מקבל מתנה, אתם מעודדים אותו באמצעות השאלה, "מה אומרים לסבתא?"

למרות שאמירת "בבקשה" ו"תודה" נהדרת בתור התחלה, זו רק ההתחלה. יש עוד כל כך הרבה דברים ללמד את הילד. בסך הכל, לימוד נימוסים הוא עניין של הקניית התנהגות טובה במצבים שונים ומגוונים. הנה מספר עצות שיכולות לעזור:

  • התחילו בקטן אם הילד בן שלוש, המילים "בבקשה" ו"תודה" נלמדות קודם; אחר כך מצטרפת המילה "סליחה". כללי התנהגות בטלפון, כמו "נעים להכיר אותך" והשארת פתקי תודה עוד רחוקים בשלב זה.

  • ספקו להם אסטרטגיות בשנייה שאתם עונים לטלפון או מתחילים לדבר עם מישהו, ילדכם יפתח דחף פתאומי ובלתי מרוסן לדבר איתכם. למרות שיהיה כמעט בלתי אפשרי לשנות זאת, אתם יכולים ללמד את ילדכם לומר בנימוס "סליחה" או ללחוץ את ידכם במקום לצרוח. ככל שהוא יגדל, תוכלו להסביר לו את ההבדל בין סיבות טובות להפריע לבין סיבות לא טובות. הצורך בחטיף הוא סיבה לא טובה. שריפה במטבח היא סיבה טובה. אם הילד משתמש באחת האסטרטגיות, הגיבו לו מיד. התעלמות מלחיצת יד עדינה מעבירה לילד את המסר שצרחות הן שיטה טובה יותר - לקבל תשומת לב.

  • הוו דוגמה במילים השתמשו במילים בבקשה, תודה וסליחה עם הילדים שלכם ועם כל אדם אחר עמו אתם באים במגע. אם לא תאמרו "בבקשה" כשאתם מבקשים מילדכם להרים את הצעצועים שלו, או שוכחים לומר "תודה" כשאתם מקבלים מתנה ביום האהבה, אתם מערערים את כל השיעורים הנהדרים שכל כך נלחמתם להעביר לילד.

  • הוו דוגמה במעשים באותו האופן, החזקת הדלת עבור האנשים הנכנסים או היוצאים אחריכם וסיוע לאיש זקן לחצות את הכביש מדגימים התנהגות מנומסת. צעקות על האיש שחתך אתכם בפקקים יביאו לתוצאה הפוכה.

  • היו עקביים נימוסים והליכות אינם מיועדים רק לחברה או כשיוצאים לאכול במסעדה. הם צריכים להיות חלק מחיי היום יום שלכם.

  • ותרו על ההטפות הורים רבים מדי פותחים בדרשות רבות מלל כגון "תפסיקו עם הצעקות האלה! כמה פעמים צריך להגיד לכם להיות יותר בשקט בבית?" משפטים קצרים וענייניים כגון "לא לצעוק בבקשה" יעילים הרבה יותר. אותו הדבר לגבי התנהגות. אם הילד שלכם מרים את האוכל עם הידיים, במקום להטיף לו על ההיסטוריה של הסכו"ם בארצות הברית, פשוט הושיטו לו מזלג.

  • יותר גזרים, פחות מקלות ילדים בגיל הגן מאוד רוצים לעשות את הדבר הנכון גם אם הם לא בטוחים מהו הדבר הנכון. ילדים חולים על מחמאות, אז כשהילד שלכם מתנהג בצורה נאותה, שבחו אותו ללא הרף. והיו ספציפיים: "אני מאוד גאה בך על איך שהתנצלת בפני אחיך הצעיר על שהפלת קובייה על הבוהן שלו".

  • כבדו את ילדכם אם הילד שלכם מתנהג בגסות, קחו אותו הצדה ודברו על הנושא בפרטיות. הטחת ביקורת בפני הילד בפני אחרים תביך אותו ותגרום לו להיות אפילו יותר גס רוח בהמשך, כדרך להתנקם בכם.

  • הבהירו מה ההשלכות ועמדו בהן רף הנימוסים אמור לעלות ככל שהילד גדל. אז אם הוא דורש מכם ללכת לסלון ולהביא את הדובי שהשאיר שם, אמרו לו שיצטרך לקחת אותו בכוחות עצמו. אם הוא לא אומר לכם תודה על כוס החלב הגדולה שמזגתם לו בעקבות בקשתו, קחו אותה ממנו עד שיגיד.

לבסוף, שמרו על ציפיות בגבול ההיגיון. המציאות היא שלימוד נימוסים טובים הוא תהליך הנמשך שנים. בינתיים, יהיה עליכם להתכונן להזכיר לילדכם עשרות פעמים בכל יום איך צריך להתנהג עד שהמסר יחלחל פנימה.